הברוש בסג'רה - סיפורו של מקום מסלול קצרצר

חודש שבט מסמל בעינינו את החיבור בין עולם התורה והמצוות לבין האדמה הטובה, לטבע, לעצים ולפריחה. הימים האלו של "בין הסגרים" ימי קורונה, ובמקביל האופק שכבר נראה קרוב, הם ימים שבשנים רגילות אנחנו רגילים לצאת בהם לשזוף את עיננו בירוק שהמתחדש בטבע, בשקדיה הפורחת ובמקביל בזרימות המים השופעות בנחלים. 

אך הנסיבות משאירות אותנו בבית ומאפשרות לנו גיחות קצרות החוצה. זה הזמן להנות מצד אחד מפיסות הטבע הקרובות אלינו, אם זה בגינה הפרטית, השכונתית או הטבע הקרוב אלינו, ומצד שני, לחשוב כבר אל המעבר, אל הימים שאחרי הקורונה אל הימים של היציאה למרחבים. אנחנו נצא היום למסלול טובל בין שדות מוריקים, חלוציות ציונית היישר מרוסיה הרחוקה, ועץ ברוש אחד, הגדול והעתיק בארץ. סיור בסג'רה-אילניה. בגליל התחתון, לא רחוק ממחלף גולני ומהר התבור, שוכנת מושבה קטנה ופסטורלית בשם אילניה. זהו בעצם תרגום שמו של הכפר הערבי ששכן במקום עד תש"ח –הכפר שג'רה.

 אבל עוד לפני הקמת המושבה שכנה במקום חווה חקלאית קטנה בשם חוות סג'רה. שמות גדולים נקשרו בשמה: דוד בן גוריון ומניה שוחט, ישראל גלעדי ורחל בלובשטיין (המשוררת) ועוד. החווה, שנוהלה בתחילה על ידי חיים מרגליות קלוורסקי, עסקן ציוני שרבות ממושבות הגליל חייבות לו רבות, הוקמה במבנה חאן שהיה במקום, ומטרתה הייתה להכשיר דור חדש של חקלאים באדמות הגליל התחתון, בזמנים בהם יהודים כמעט ולא אחזו בטוריה וקילשון בארץ ישראל המתחדשת. אבל לא רק חקלאות הצמיחה החווה.

 בכפר הסמוך, כפר מסחה, או בשמו המוכר יותר כפר תבור, החלה חבורה של חלוצים לרקום תוכניות על שמירה. לא סתם שמירה, אלא קבוצה יהודית עצמאית, שלראשונה מאז ימי בר כוכבא תחזיק נשק בארץ ישראל, ותהיה אחראית לגורל העם היהודי השב לארצו. שמה של הקבוצה בתחילה היה "בר גיורא" על שמו של אחד ממנהיגי המורדים בימי הבית השני. אבל הם לא רצו לחיות במחתרת, אלא לשאת את הנשק בגלוי ובאישור-חצי אישור של השלטון העותמאני, ולכן הסבו את שמם לשם עדין יותר: "השומר". 

את פרויקט השמירה הראשון שלהם, קיבלו על אדמות חוות סג'רה לאחר שהשומר הצ'רקסי, שידע שתפקיד השמירה הוא שלו, גם ללא מכרז, הרשה  לעצמו לישון במהלכה באופן קבוע. חברי סג'רה והשומר הבינו כי לאחר שהוכיחו את מעידתו של השומר, הוכשרה העת לדרישת השמירה על ידם. על חלק מאדמות החווה, קמה המושבה סג'רה. לצד דור שני לעלייה הראשונה שהתיישבו במקום, הגיעה חבורה מעניינת מאוד: הסובוטניקים. היו אלו גרי צדק, שעוד במגוריהם המשותפים כגויים בעיירות ברוסיה, הבינו שהכנסייה שינתה את היום הקדוש בשבוע כמו שזה מופיע בתנ"ך, ולכן הסבו את יום מנוחתם מראשון, לשבת. מצווה גוררת מצווה, והשבת הביאה אותם לאימוץ רבות ממצוות התנ"ך עד שביקשו עליהם את עול היהדות והתגיירו כקהילה שלמה, כאשר רבים מהם עולים לארץ ושותפים, בעוז רוחם וביכולת הסבל שלהם, להקמת מושבות כמו זו שבאדמות החורן בסוריה, ביבנאל, וגם בסג'רה. המפורסם שבעולים היה יואב דוברובין שאת אחוזתו ניתן לראות כיום בסמוך ליסוד המעלה. ממש בסמוך לחווה, שוכן עץ ברוש מהעתיקים ביותר בארץ, שגילו מוערך בלמעלה מ-500 שנים. ממש בסמוך אליו, נמצאת מערת קבורה, שריד לכפר יהודי מתקופת התלמוד (התק' הביזאנטית) ששכן במקום. הברוש הזה חזה גם בקרבות העזים שהתרחשו בסביבות הכפר שג'רה במלחמת העצמאות, בין עולים חדשים ומגוייסים טריים, לבין כנופיות מהכפר לוביה, וצבא ההצלה של קאוקג'י שגבו את חייהם של עשרות מלוחמינו, יחד עם סיפורי גבורה של הלוחמים ושל הכח הרפואי בראשות ד"ר ישעיהו מוריס שהמשיך לטפל תחת אש בלתי פוסקת, גם לאחר שהד"ר מוריס נהרג בעצמו מאותה האש.

לא רחוק מהעץ נוכל להבחין במעיין סג'רה, שבימים עברו היה יושב אחד מערביי הכפר בסמוך אליו, ובמתקן שהופעל על ידי דוושות (פדלים) היה מעלה את דליי המים, ומוכר אותם לקונה הצמא... איך מגיעים? נכנסים למושב אילניה: אפשר להתחיל בסיבוב עצמאי ברחוב הראשי. לאחר שהמשכנו ישר עד הסוף ברחובה של המושבה, נוכל להחנות את הרכב ולצאת למסלול "שביל הברוש" שיקח אותנו דרך המעיין, לברוש, לחוות השומר וחזרה למושבה. הליכה קלילה ונחמדה. ריח השדות המוריקים, האדמה הרטובה, והשקדיות המבצבצות פה ושם, יהיו האווירה המתאימה ביותר לחודש המיוחד הזה, בתקווה ליציאה מהירה מקורונה לאור ופריחה