לזכרם של דדי ואפרים ישראלי, שני אחים מלחמה אחת.

פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן

שני אחים, בקורס שלא נגמר

"אפרים אחי היקר" כך פתח דדי ממיטת חוליו. "אם היית יודע, כמה אני אוהב אותך, ומתגעגע אליך. היית עוזב את כל המלחמה הזו ובא אליי מיד". כך הוא כתב לו מבית החולים כשהוא מתאושש מהפציעה. "שמעתי שהטנק שלך נפגע, ושיצאת בחיים". במילים האלו כתב דדי לאחיו אפרים, שהטנק שלו של אפרים נפגע על גדות התעלה והוא יצא בחיים.

דדי לא ידע שכשהוא כתב את המכתב הזה. אפרים כבר לא יכל לקרוא אותו. כי אפרים, כמו שאמא נחמה חינכה ואבא יוסף חינך, היה שם למען עם ישראל והמדינה, וכשהטנק נפגע, הוא החליף אותו. חוצה את התעלה. כמה הכל היה נראה שליו סיפרו החברים. ברווזים ובעלי חיים מטיילים. כמה הכל לא רמז על הטיל שפגע בטנק של אפרים, וכמה הבשורה הקשה מיאנה לעשות דרכה למיטת חוליו של דדי.

"לא נורא שאני פצוע, העיקר שאתה בריא" הוא כתב לו, בלי לדעת.
שבועיים אחרי זה, רק עוד שבועיים, ואפרים היה מעניק לדדי את סיכת קצין השריון. אפרים המדריך, דדי החניך, אותו קורס, הקורס שלעולם לא יסתיים כי לוחמיו נשלחו למערכה. ונחמה ויוסף גאים בילדיהם. "חמישה ילדים הבאנו, אחרי מראות השואה הנוראה, זה שירותנו לאומה" תגיד נחמה, והלב לא מוצא נחמה. 

ובמכתב סיפר דדי "הענקתי לעצמי את הדרגות".
ודדי. שהשיקום הצליח כל כך יפה. אחרי הפגיעה הנוראה שחטף. אחרי שחילץ את חבריו מטנק בוער ונכווה קשות, התאושש, ושמח ורק חיכה לאפרים.

אבל הבשורה על אפרים חיכתה לדדי. ורק באמצע השבעה היא עשתה דרכה מעבר לבידוד בבית החולים. דדי שלנו, המכתב לא יגיע ליעדו. אפרים איננו.

ודדי לא עמד בשבר, השיקום נסוג לאחור. דדי נפטר שבועיים אחרי אפרים.
וכששאלו את אמא נחמה, איך הסכימה שכל נכדיה יתגייסו לקרבי. היא רק ענתה. "עם האסון שלי, העולם לא נגמר. אם אין ערך שעבורו צריך לתת את החיים, לחיים אין ערך"

אפרים ישראלי.דדי ישראלי.
47 שנים למלחמת יום הכיפורים.
שתפו לזכרם
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה