על "הנוקם" שערק כדי לחזור כבר שמעתם?
כשהשואה נגמרה, אליהו איצקוביץ' מצא את עצמו לבד בעולם, עם משימה אחת שהטיל על עצמו לבצע.
הילד אליהו, שנולד בקישינב, ראה איך שומר רומני בשם סטונסקו, מוציא להורג בזה אחר זה את בני משפחתו במחנה הריכוז אליו הם נלקחו. ואליהו נשבע לנקום.
המלחמה נגמרה ואליהו חיפש וחיפש. הוא מצא את בני משפחתו של סטונסקו, אך האב הרוצח נמלט.
אליהו עלה לארץ והחל לשקם את חייו. אוד מוצל מאש, הוא התגייס לצנחנים, חייל במדינה שבני משפחתו לא זכו לראות.
אך המשימה עדיין לא תמה. אליהו המשיך לעקוב אחרי כל פרט מידע, עד ש"ידיעת הזהב" הגיעה.
סטונסקו נמצא על אדמת אירופה, כשהוא לוקח חלק ב"לגיון הזרים" - יחידה של אזרחי צרפת ממוצא זר, אשר הייתה חלק מהצבא הצרפתי. עכשיו רק נותר להגיע אליו.
איצקוביץ' כמו לא מעט מחיילי צה"ל לאורך ההסטוריה, ביקש בקשה לעבור מהיחידה בה הוא שירת ליחידה אחרת. "אני מעוניין לעבור לחיל הים". והבקשה התקבלה.
עכשיו רק נותר להמתין. באחת מההפלגות, עשתה ספינתו את דרכה לאירופה, ושם הגיע זמנו של אליהו (בהחלטה אישית שלו) להיפרד זמנית מחיל הים הישראלי, כי הייתה לו משימה פרטית-לאומית להשלים.
מהספינה הישראלית שעגנה באיטליה, ערק איצקוביץ' לעבר הגבול הצרפתי, חצה אותו, ושימו לב: התגייס לצבא הצרפתי, ליחידת.....לגיון הזרים. אבל לנער שחיכה כמה שנים, הייתה עוד קצת סבלנות.
כשאיתר את סטונסקו, ביקש לעבור ליחידתו ולשרת בסמוך אליו.
כשיחידתם של השניים השתתפה בלחימה באיזור הודו-סין, חיכה איצקוביץ לשעה הנכונה, והיא הגיעה.
כאשר השניים היו ביחד, קרא איצקוביץ' לרוצח שעמד מולו, בשמו הרומני המקורי, שם אותו שינה לאורך שנות הבריחה. הרוצח המופתע לשמע שמו הישן אותו ניסה להשכיח, הסתכל, והספיק לשמוע את המילים: "אני הילד הקטן מקישינב, זה בשם משפחתי", בטרם קיבל את עונשו.
איצקוביץ' הסווה את הריגתו של השומר האנטישמי כאילו נפל בקרב, סיים את תפקידו ביחידתו והתייצב בפני השלטונות הישראלים בצרפת, וסיפר להם כי הוא עריק מצה"ל ובמשך שעות שטח את סיפורו. החוקרים המופתעים עמדו שמוטי לסת מול סיפורו.
הוא הועבר לארץ, ולאור הנסיבות החריגות של עריקותו, הומתק עונשו למספר חודשים קצרים.
עוד סיפור אחד, מתוך שישה מליון...
עד כאן להיום, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה