אלי כהן - הסיפור על פעילותו החשאית במצרים

פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
אלי כהן, המרגל הישראלי במצרים
שלום לכולם! היום מציינים 55 שנה לעלייתו לגרדום של גיבור ישראל, אלי כהן, שאותו אנחנו מכירים בעיקר בהקשר פעולתו בסוריה.

החלק הפחות מוכר של אלי, הוא פעילותו המחתרתית במצרים. בזמן שבני משפחתו עלו כבר לארץ ממצרים, אלי כהן נשאר עוד 8 שנים שם. לימים, במשפט שלו בסוריה הוא יטען שעשה זאת כי חשש מהחיים בישראל. בפועל הוא פעל במחתרת הציונית באלכסנדריה.

בשנות ה50, עמדו הבריטים לצאת מאיזור תעלת סואץ במצרים, וישראל חששה מעזיבת התעלה לידי המצרים. ישראל החלה בהפעלת סוכנים מקרב הקהילה המצרית, במסווה של תנועה לאומנית מצרית, כשהמטרה היא גרימת נזק למתקנים של מדינות מערביות במצרים, במטרה לגרום לבריטים להבין שאינם יכולים לעזוב. הפרשה נודעה כמובן לימים בשם "עסק הביש".
אלי כהן, שכר דירה עבור המחתרת. הרעיון היה דירה שלכאורה נועדה לבילויים ומסיבות. בפועל הוחבאו בדירה נשקים ופריטים אחרים של המחתרת. בשונה משני חבריו שמואל עזר ומשה מרזוק שנתלו בסוף משפט חברי המחרת, אלי ניצל, אך לא נח והמשיך לפעול ככל יכולתו עבור עם ישראל ומדינת ישראל.

מדינת ישראל הצעירה הייתה זקוקה לכל נשק. באיזור אל עלמיין במערב מצרים נותרו כלי נשק רבים מהמערכה הבריטית נגד רומל, חלקם כנראה אצל תושבי האיזור וחלקם מוטלים בשטח. כהן השתמש בחברת ספנות במסווה אזרחי שהייתה שייכת לבריטי בשם ג'יימס הלפיקס איתו היה בקשרים, והבריח את הנשק לישראל.

בסופו של דבר אלי כהן, אחרי פעולות נוספות, גורש לישראל יחד עם יהודים רבים לאחר מבצע קדש.
רבות כמובן יש עוד לספר על האיש שהיה לאגדה. אלי כהן צעד אל הגרדום בראש מורם. במכתב בו כתב את מילותיו האחרונות, ביקש מנדיה אשתו לא להיות עצובה, להתחתן, ולהמשיך את חייה.
"יום יבוא, וילדיי יהיו גאים בי...אני שולח לכם נשיקות אחרונות, התפללו לעילוי נשמתי, אלי"
אליהו כהן, גאוותינו עליך, יהיו הדברים האלו ותפילותינו לעילוי נשמתך, נשמה שהיא בניין שלם בתולדות עמנו. וכתודה לנדיה, הילדים והאחים, שהקריבו קורבן בלתי אפשרי עבור כולנו.מוזמנים להעביר הלאה.
אביתר ליכטמן מורה דרך ומרצה