גאולה פקחה את העיניים והדבר האחרון שהיא זכרה היה היציאה ממגרש הרוסים והמפגש עם דרורה חברת המחתרת. כעת היא שכבה על מיטה בדירת מסתור, כשמולה ניצבים רופא וחברי המחתרת.
"הצלחת!" הם בישרו לה.
"רגע, אבל מה קרה בבית החולים עצמו? איך פספסו אותי בורחת?". זה בזכות יוסף אבו גוש" ענו לה...
יוסוף, ערבי תושב אבו גוש ומראשי הכפר, היה חבר לח"י ולחם לצד אנשי המחתרת. במהלך פעולת ההברחה, הוא הגיע יחד עם עוד שני בני דודיו, כשמטרתם היא להסיח את דעתם של השומרים על גאולה.
שני חברי החוליה, נכנסו לחדר של גאולה, והתיישבו לצד מיטת אישה חולה וקשישה שהייתה בתרדמת - או במילים אחרות, מישהי שלא יכלה לזהות את המבקרים שלה, ולגלות שאיננה מכירה אותם כלל.
בזמן שגאולה התחפשה במקלחת, התחילו שני "המבקרים" לריב. על מה הם רבו? על סלסלת פירות. זה טוען שהוא הביא אותה לקשישה האהובה, וזה טוען שהוא הביא אותה. החלה ביניהם התקוטטות, והמכות של ה"כאילו" הפכו בלהט הדברים למכות אמיתיות.
השוטרים הבריטיים ששמרו על גאולה, והגיעו להתערב יחד עם תגבורת, מצאו את עצמם חוטפים מכות משני הצדדים, בזמן שניסו להפריד ביניהם.
לבסוף, כששני חברי החוליה החליטו "להירגע" והודיעו לשוטרים שבסוף הכל בסדר, והם יישרו את ההדורים, הסתבר שבנוסף להדורים, צריך ליישר גם את אפם של השוטרים שדימם אחר המכות שחטפו מהשניים.
הם נעצרו והכחישו כל קשר לבריחתה של חברת המחתרת. לקח עוד חודשים ארוכים עד שהצליחו לשחרר אותם.
גאולה עצמה חיכתה כמה ימים בדירת המסתור.
ספרית הובאה במיוחד ושערה נצבע לבלונדיני, כשהיא מתחדשת במשקפיים על אף שראתה 6/6;).
מונית הסיעה אותה כשבסמוך אליה תינוק פיקטיבי, בעל פיקטיבי והיא הוסעה לתל אביב, בדרכה להביא מדינה ולהמשך עשייה ארוכת שנים עבור עם ישראל...