גבורת מגיני ניצנים + תיקון הסטורי של יצחק פונדק

פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן

על גבורה מסוג אחר, דווקא בשוך הקרבות
תוך כדי פעילות ספורט מותרת באיזור ניצנים, לכד את עיני לוח זהב קטן על שער בית ספר שדה שקמים, ובו מונצחת מאשה פונדק, רעיית האלוף יצחק פונדק. משם המשכתי לבית העלמין הצבאי בתוך בית הקברות של ניצנים, ובו חלקת מגיני הקיבוץ בתש"ח בקבר אחים, וממש בסמוך אליהם קבורים יצחק ומאשה, שמעולם לא היו חברי קיבוץ ניצנים.

הפסקה הקצרה הזו היא פתח לתיקון עוול הסטורי גדול. על יצחק פונדק יש הרבה מה לספר. וגם על הקרב בניצנים, אך כל אחד מאלו ראוי לכמה פינות. אך בסוף הקרב, אחרי עמידת גבורה קשה של מגיני הקיבוץ חסרי נשק ותגבורת מול צבא סדיר חזק, נפילת עשרות מהם ועוד רבים שנפלו בשבי, נפל הקיבוץ.

בדף שהוצא יום למחרת במסגרת פעילות המוראל והתרבות בחטיבת גבעתי שהגנה על האיזור, גונו מגיני הקיבוץ ו"החרפה שהמיטו על הישוב בכניעתם". יותר מהאש המצרית שהרגה בהם, הייתה זו האש הפנימית ששרפה.

פונדק באותה עת היה מג"ד 53 והאיזור היה בגזרתו. בתוך הלחימה, לא הצליחה החטיבה לספק את התגבורת הנצרכת, ועל כך יש עוד הרבה להרחיב, אך לא כאן.

לאחר הלחימה, וחזרת המגנים מהשבי, האווירה הייתה עוינת כלפי חברי הקיבוץ, שלכאורה נכנעו ללא מאמץ. לקח הרבה זמן, אך לאט לאט האמת יצאה לפועל וסיפורי הגבורה החלו להתפרסם. פונדק החליט לפתוח בתהליך "תשובה" הסטורית כלפי מגיני הקיבוץ, לספר את סיפורם, ואף ארגן מפגשים של ותיקי החטיבה ומפקדה, בהם אמרו לותיקי הקיבוץ בפעם הראשונה אחרי עשרות שנים, "אנחנו מכירים בגבורה שלכם, ונעשה לכם עוול".

כדי להשלים את התמונה ואת התיקון, ביקש פונדק מהנהלת הקיבוץ כשהגיע לגיל 80, להקצות לו ולרעייתו חלקת קבר ליד קבר האחים מתש"ח. הישוב נענה ברצון, וכך בגיל 104 (לפני 3 שנים) הניח פונדק את ראשו באחרונה לצד אלו שכל ימיו ניסה לתקן את העוול שנגרם להם, כאשר הוא הרגיש חלק ממנו, ובכך השלים את התיקון ואת הערכתו אל המגנים.
בעיניי מעבר לכל סיפורי הגבורה של פונדק, דווקא זה, מעיד על גודלו של האדם...
שבת שלום! אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה