וקראתם דרור בארץ
דרור הקטן, נכד למשפחת קניגסבוך, גדל לתוך חיים של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
משפחת קניגסבוך שהתגוררה בכפר סבא, הרגישה יחד עם תושבי העיר את הקירבה לגבול הירדני בין 48-67, ובמלחמת ששת הימים, גויסו שני בניה, שלמה ושמעון לחזית, בזמן שתושבי העיר נאלצו לרדת למקלטים.
כששוחררה ירושלים, והמצב בארץ לאחר תקופת ההמתנה הארוכה והמותחת שלפני ששת הימים הלך והתבהר, האיום הוסר גם מעל כפר סבא, אך בבית המשפחה עוד לא פתחו את השמפניות כמו שכניהם.
כשהבשורה על בנם שמעון שנפל בקרבות באיזור הגלבוע הגיע לבית, המתח בחלל האוויר קיבל משמעות אחרת. כשניסו להחזיר את הבן שלמה מחזית הדרום להתאבל יחד עם בני המשפחה על אחיו, התבשרה המשפחה ששמעון מסר נפשו בקרבות על העיר רפיח.
דרור הקטן, נכד לבית משפחת קניגסבוך, (והוא עצמו דרור וינברג), הלך והתעצב כנער רציני, וכבחור ששוקד על התורה ועל האהבה למדינה. הוא התגייס לצה"ל והחל לעשות את דרכו מעלה מעלה בשרשרת הפיקוד, תוך שהוא שותף לעשרות מבצעים חשאיים ופעולות בעומק האויב.
בימי כסליו, לפני 18 שנים, קיבל דרור את אחת מהבשורות החשובות שקיבל בחייו. לאחר תפקידו כמפקד חטיבת יהודה האיזורית, הוא עתיד להתמנות למפקד חטיבת הצנחנים.
הימים היו ימי האינתיפאדה השניה וידי צה"ל מלאו עבודה. שבת פרשת "ויצא" נכנסה, ממש כמו פרשת השבוע שלנו היום, ושלווה ירדה על העיר חברון.. ציר המעבר להולכי רגל בין מערת המכפלה לקרית ארבע אובטח כמידי שבת לאפשר למתפללים ללכת בביטחה מהתפילה אל בתיהם.
חוליית מחבלים ארבה בסמוך לציר לאחר התפילה והחלה לפגוע בחיילי צה"ל,עוד ועוד כוחות זרמו לאיזור כשהם מנסים להכנס לסימטה, לטפל בפצועים ולחסל את המחבלים.
כשדרור המח"ט שמע את הירי, הוא החל לנוע לעבר האיזור. מי שיכל לארגן כח ולשלוח אותו לשטח, לא הסתפק בישיבה בחפ"ק אחורי, וכיאה לדמותו ולחינוך שקיבל, הסתער בראש חייליו לתוך הסמטה הנשלטת על ידי מחבלים, כאשר הוא מנסה להעניק סיוע לפצועים שהיו שם.
כדורי המחבלים פגעו בו ופצעו אותו. כעבור כמה שעות קיבלה בת שבע אימו, האחות השכולה לבית משפחת קניגסבוך את הבשורה שבנה האהוב נפל גם הוא על הגנת הארץ.
הדסה, אלמנתו אמרה באחת מהפעמים לזכרו, שדרור נפל בשבת פרשת "ויצא" בה מסופר על יעקב שחלם על "סולם מונח ארצה וראשו מגיע השמימה" שזו גם הייתה דמותו של דרור. איש אוהב הארץ, ואוהב עם ישראל שלחם פה למטה, וגם היה איש רוח שספריו תמיד היו מונחים על שולחנו.
אותו סולם שדרור וינברג הציב, מחבר אותנו למפקדי צה"ל לאורך ההסטוריה שצעדו בראש לוחמיהם, ורוחם ממשיכה להצעיד אותנו.
שבת שלום, אביתר ליכטמן. מורה דרך ומרצה
להצטרפות לפינה היומית:שלחו הודעה ל0547728242