חנוכיה קטנה בגרמניה
מעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
כמעט שבת שלום לכולם, וחנוכה שמח! סיפור החנוכיה שבתמונה מרגש ומסמל כ"כ הרבה בחנוכה. בימים ההם בזמן הזה
כשהרבנית רחל פוזנר הניחה את החנוכיה הזו בחלון ביתה בעיירה קייל שבגרמניה, בזמן שהלהבה צריכה לדלוק בנרות, החלה אדמת גרמניה לבעור גם היא. הימים היו טרום עליית הנאצים לשלטון, וצעדות הנוער ההיטלראי ברחובות גרמניה הלכו ותכפו. הדגל הנאצי התנוסס מעל עוד ועוד בתים, והאוויר היה עכור משנאה.
"יהודה התפגרי! יהודה תלך לאבדון!" הסיסמא הזו היייתה רק אחד מהשירים ששמעה רחל מהרחוב. הנוער ההיטלראי שר בשנאה ובתקווה להאביד את עם ישראל - יהודה. רחל, אשתו של הרב עקיבא, רב הקהילה, צילמה את החנוכיה ולאחר שהתמונה פותחה, רשמה מאחור, כאמירה ברורה אל מול אותם השונאים: "יהודה התפגרי אומר הדגל שממול. ויהודה לעולם תשב! כך אומר הנר"
כשהנאצים עלו לשלטון והשנאה קיבלה משמעות מעשית בכל גרמניה, ביקשו בני הקהילה מהרב ומשפחתו להתפנות מהעיר כדי שלא יפגעו. הרב נענה לבקשתם, רק אחרי שהפציר גם הוא בבני הקהילה לצאת למקום בטוח, ואכן רובם ניצלו מאימת השואה.
בני המשפחה עלו לארץ ואיתם החנוכיה. בהמשך היא הגיעה ל"יד ושם" ושם היא מוצגת, אך מידי חנוכה מקפידים צאצאי המשפחה להדליק בה נרות, בביתם ובמקומות סמליים בארץ כמו כפר המכבייה (תנועת המכבי - שראתה מכבים את דמויות המופת), קבר יוסף בשכם, קהילות יהודיות בעולם וכמובן, בביתם של בני המשפחה בארץ ישראל.
המפלגה הנאצית אכן עלתה לשלטון והביאה כאב ונזק עצום לעם ישראל. אך החנוכיה הקטנה של האור מול החושך הגדול של הנאצים מסמלת בעיניי את חנוכה בצורה הכי משמעותית: חנוכה שבניגוד להגיון הטבעי - מעטים מנצחים רבים. עם ישראל שבניגוד להגיון הטבעי, אחרי כל המכות שהוא חוטף, מוכיח שוב ושוב "ויהודה לעולם תשב". בזמן שעמים אחרים עסקו בלהוסיף חושך לעולם. עם ישראל ממשיך לעסוק בלהוסיף אור.
מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך. חג חנוכה שמח, ושבת שלום אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה
מוזמנים להעביר הלאה, את נס החנוכה של החנוכיה הקטנה הזו.
התמונה מתוך "יד ושם"