פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
כד קטן. מעשה גדול
כמעט שבת שלום לכולם❤️ בימים האלו, אנחנו מציינים 20 שנה לנסיגה מלבנון. מלחמת לבנון הראשונה ושנות השהות בלבנון היו אצלי שנים רבות בחלק האחורי של המח, כ "לא מלחמה". בתקופה האחרונה בעקבות קבוצות בפייסבוק, אני נחשף ליותר ויותר סיפורים על אלפי גיבורים שחיים או חיו ביננו, ששרתו בלבנון במלחמה שלרובה (החלק שבין 1985-2000) כלל לא היה שם. אשתדל להביא מידי פעם גם את סיפורם.
והיום סיפורו של גיבור מקומי שבעיניי ממחיש את גיבורי אותה מלחמה, טוביה ברגר (הסיפור עוסק בחלק הראשון של השהות בלבנון 1982 מבצע שלום הגליל).
טוביה, חייל מילואים יחד עם חבריו לחטיבת אלכסנדרוני, עשו את דרכם לכיוון הכפר אל מנצוריה בדרך למאמץ הצהלי לכבוש את כביש ביירות דמשק, במטרה לנתק בין כוחות מחבלי אש"ף שבעצם נגדם יצאה ישראל למלחמה לבין הסורים תומכיהם ששלטו באופן חלקי בלבנון.
הכח שהה בגבעה סמוכה לכפר, כשהם גילו שהם מוקפים בכוחות קומנדו סורים שנמצאים בשטחים שולטים ונסתרים. הסורים המטירו אש תופת על הכח, והביאו להרוגים ופצועים בקרב כוחותינו. הכח המנותק סבל גם מתחמושת שהלכה ואזלה ויותר מזה, מחוסר מוחלט במים, כשהם הולכים ומתייבשים.
כח הפיקוד ורבים מהלוחמים החלו להתערפל, כשהחשש הגדול היה שהסורים יבצעו הסתערות לעברם וימצאו אותם תשושים. טוביה, שהיה עירני ו"מתודלק" בעזרת סוכריות מנטה, החל לחפש מתוך המסתור שלו פתרון למצב.
כד מים שהיה במרחק ממנו הפעיל את התושיה שלו. הוא רץ אליו והחל לחפש מקור מים בגבעה, תוך שהסורים צולפים עליו. בתוך חדר מבוטן קטן הוא מצא ברז, מילא את הכד והחל לקחת מימיות מחבריו. משם הוא חזר לחברים לאושש אותם, וממש הכניס בהם "מים צוננים על נפש עייפה" כל זה תוך כדי אש סורית.
הכח החל להתעורר ולחדש כוחות, ובהמשך הגיע גם תגבורת, שבמקום לחלץ לוחמים מעולפים, לחמה איתם כתף אל כתף אל מול הקומנדו הסורי ולהדוף אותו.
טוביה, קיבל בצניעות ובשקט את צל"ש המח"ט. כד קטן של מים, שמסמל מעשה גדול, ובעיקר אחד מאלפי סיפורים שמסתובבים לצידנו מאותה המלחמה הארוכה...
שבת שלום לכולם. אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה