כשלווטסאפ ולמכשירי הקשר היו כנפיים..
על הסיפור של יונת הדואר שנתפסה בימי מלחמת העולם הראשונה בארץ, עם פתק על רגלה והסגירה את חברי מחתרת ניל"י גדלנו כולנו. אבל לא רבים יודעים שבצבא ההגנה לישראל, הייתה יחידה צבאית רשמית של יוני דואר
כבר בהגנה ובפלמ"ח היו יחידות יונים, אבל עם הקמת המדינה והקמתו של צבא רשמי, עברו היחידות הסדרה, והיו חלק ממערך הקשר הצה"לי.
למה צריך יונים? נו, כי בעולם של 1948' (ואפילו היום) מכשירי קשר מצריכים הרבה תפילות בשביל שיעבדו בצורה תקינה, ולכן צריך גיבוי יעיל, אפילו שהוא קצת "פרמיטיבי".
ואיך הגיבוי הזה היה עובד? שובכים (שובך - המקום בו היונה גרה) מרכזיים הוקמו במספר מקומות בארץ, ואליהם הצטרפו גם שובכים ניידים שהיו מלווים את היחידות בשטח.
ליונים יש יכולת לחזור לשובך שממנו הן יצאו גם ממרחק של מאות קילומטרים. אחרי שהיונים היו מתרגלות לשובך הבית, היו מוציאים אותם עם הכוחות לשטח או לאן שצריך, ובשעת הצורך היו מכניסים פתק עם המידע אותו רצו להעביר לתוך ה"טוטף" - הנרתיק המחובר להן לרגל, משלחים אותן למעלה והן היו מגיעות אל שובך-יחידת האם.
בצה"ל שירתו למעלה מ1000 יונים לאורך השנים! לצד עשרות חיילים שעברו קורסים ייעודים ותפעלו אותם, וכונו "יונאים". בסלנג הצה"לי, המידע שהועבר על ידי היונים, נרשם ב"יונהגרמה" - טלגרמה של יונים
אז לאן נעלמו היונים? ככל שמכשירי הקשר נעשו יעילים יותר, הלך ופחת הצורך להשתמש ביונים, והן שוחררו אחר כבוד משירות צה"לי, כשלאלו שנפלו במהלך השירות, הוקדשה אפילו אנדרטה מיוחדת במחנה צריפין "האנדרטה ליונה האלמונית"
אבל זו כמובן לא הייתה יחידת בעלי החיים היחידה בצה"ל, אבל את האחרות נשאיר לפעם אחרת...
עד כאן להיום, אביתר ליכטמן מורה דרך ומרצה
התמונה מתוך אתר הנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב
להצטרפות לפינה היומית בווטסאפ בנושאי הכרת הארץ, דמויות מופת מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINAלמעלה מ25,000 מנויים כבר בפנים.