יום העצמאות ה19 למדינת ישראל, עמד בפתח. כחלק מהטקסים הקבועים המלווים את היום הזה, עמד על הפרק גם הפסטיבל השנתי "פסטיבל הזמר והפזמון" - מעין אירוויזיון מקומי, שהתקיים מידי שנה, ושודר להמוני בית ישראל, באמצעי הבידור האולטימטיבי של אותה תקופה - הטרנזיסטור (רדיו, לצעירים מביננו:).
מבנה הפסטיבל היה מורכב בחציו ממספר שירים שהשתתפו בתחרות, וחציו השני היה אירוע שירה בציבור, בהובלת אפי נצר ובהשתתפות הקהל. ואז זה קרה. טדי קולק - ראש עיריית ירושלים, הגיע אל אחד ממפיקי הפסטיבל, גיל אלדמע, עם הבקשה הבאה: "השנה, אני מבקש שהחלק של השירה בציבור, יוקדש לשירי ירושלים"
אחלה בקשה באופן עקרוני, רק שהייתה בעיה אחת. לא היו כמעט שירי ירושלים בנמצא, למעט מספר שירים מהמקורות, אך שירים-פזמונים כמו האופנה המוסיקלית הרווחת באותה תקופה, כמעט ולא היו. סה"כ מצב הגיוני בשנה ה19 כשירושלים חצויה ובליבב חומה. לכן היה צריך לפנות למשוררים ומלחינים במיוחד כדי שיכתבו שירים מתאימים.
כשנעמי שמר, קיבלה את הטלפון מאלדמע, היא התרגשה. נדרשו לה כמה ימי השראה בירושלים, כדי להצליח לכתוב את השיר. ובסופם, הרימה טלפון לאלדמע ובישרה לו חגיגית: "גיל, אני מצטערת, אני לא מצליחה לכתוב על נושא קבוע מראש ובלחץ הזה, אנא שחררו אותי מהמשימה"...
תחשבו רגע, מה היה קורה, אם גיל אלדמע, היה משחרר את נעמי מהמשימה. אולי ירושלים של זהב לא היה נכתב בכלל? שיר שכמעט הפך להמנון? אז בואו אגלה לכם משהו...גיל אכן אמר לה "נעמי, לא משנה, עזבי ירושלים, תכתבי על מה שבא לך".
אחרי האמירה הזו, איך בכל זאת הגיע ירושלים של זהב לפסטיבל? איזה בית היה חסר בשיר (ולא, לא מה שאתם חושבים), ומי בכלל זכה בפסטיבל באותה שנה? בשביל כל התשובות האלו, תצטרכו להמתין לחלק הבא:)
עד כאן להערב, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצהלהצטרפות לפינה היומית בנושא הכרת הארץ, דמויות מופת, מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINA