"עזבי ירושלים, תכתבי על איזה נושא בעולם שבא לך". אלו היו המילים של גיל אלדמע לנעמי שמר, ומיד לאחר מכן נותק הקו. גיל הסתכל על הנוכחים בחדר ואמר להם: "תראו, עכשיו נעמי משוחררת מהלחץ, ותכתוב שיר על ירושלים".


ונעמי נכנסה למשימה בכל כולה. ואכן תוך זמן קצר, "ירושלים של זהב" כבר הופיע על דפי הטיוטא. כל מי שנכנס לביתה של נעמי, הוכרח לשמוע את השיר ולחוות דעתו, כולל רבקה מיכאלי, חברתה. כשסיימה רבקה לשמוע את השיר, אמרה לנעמי "זה מצוין, רק קצר מידי, לא מספיקים לבכות".


ומיד ניגשה נעמי למלאכה. הבית שהוסף היה בית שפרט על כל נימי הנפש והבכי. הוא דיבר על בורות המים הריקים, ועל הר הבית שריק מפוקדיו, ועל רוחות מייללות במערות אשר בסלע. עכשיו היה אפשר לבכות. כשגיל אלדמע קרא את תווי השיר ומילותיו, סכר הדמעות שלו נפרץ גם.


רק נשאר לחפש מי יהיה המבצע של השיר בפסטיבל. וכאן המליצה ביתה של נעמי לאימה, על זמרת צעירה ולא מוכרת. שולי נתן שמה. שולי גויסה למערכה, מלווה בגיטרה, היא הגיעה לפסטיבל לבצע את השיר שהעולם עוד לא ידע כמה מטלטל הוא יהיה.


האם השיר היה השיר הזוכה בפסטיבל? איך הגיב הקהל?ואיך הוסיפה נעמי שמר בית לשיר תוך כדי הפגזה? כל זאת מחר, בחלק האחרון של ירושלים של זהב


עד כאן להערב, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה
מוזמנים לספר גם לחבריכם על הפינה, שלא יפספסו עוד פינות...ממש כאן למטה, מצורף קישור ההצטרפות:
להצטרפות לפינה היומית בנושא הכרת הארץ, דמויות מופת, מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINA

google.com, pub-5824249975223607, DIRECT, f08c47fec0942fa0