*מחברת לוזיה - חלק ב*
מנחם לוזיה נולד בדמשק למשפחה ציונית בדמשק ומגיל צעיר חבר לתנועות הנוער ולעשיה הציונית. בשנות ה30 הוא עלה לארץ והגיע בהמשך להתיישב בקיבוץ אפיקים. עוד רגע נחזור אליו.
כאשר הילדים מסוריה היו חוצים את הגבול ומגיעים לשטח ישראל לאחר דרך חתחתים קשה, רחוקים מאבא ואמא בארץ זרה להם, הם עוד לא הגיעו למנוחה ולנחלה. תחילה היה צריך להסתיר אותם מעיני הבריטים.
חברי כפר גלעדי אשר שכן בסמיכות לגבול עם לבנון וסוריה, היו קולטים את הילדים ומשכנים אותם במהירות ברפת ובלול.
הסיבה הפרקטית לכך הייתה בין השאר שרעש החיות היה מסווה את רעש הבכי של הילדים הקטנים ומקשה על הבריטים לאתר אותם.
מי שהייתה דואגת לילדים רבות, הייתה (לצד חברים נוספים) חיה קרול ששימשה בין השאר כלולנית (אחראית לולי תרנגולות).
לצד התרנגולות היא דאגה גם בתוך התנאים הכלכליים המאתגרים, לילדים הרבים שהגיעו אליהם.
לאחר תקופת התאקלמות קצרה היו הילדים מפוזרים בין קיבוצים אחרים בארץ ונטמעים כארצישראלים ולא כעולים וכך הבריטים היו מפספסים אותם.
אחת החוויות הקולינריות הזכורות לרבים מהילדים הייתה הצלחת הקיבוצית שהובאה להם, והכילה בין השאר דג מלוח מונח על גבי ריבה צמיגית...בקיצור מטעמים;)
מנחם לוזיה, היה אחד מהפעילים שעסקו בקליטת הילדים בארץ. הוא הקפיד לרשום במחברת את פרטי כל הילדים שהגיעו כולל שמותיהם, המקומות אליהם הם הועברו ופרטים נוספים.
המחברת בה היו רשומים קרוב לאלף ילדים, נשארה עד ימינו בידי משפחתו, וקיבלה את השם מחברת לוזיה.
עדות כתובה לכמיהה היהודית לארץ ישראל, לנחישות ולהקרבה שבפרידה, לסולידריות בין אחים שקלטו את עולי הגולה ולהרבה הרבה ציונות...