פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
המלון הכי חם - חלק ב'
טוב, הגיע הזמן לפתור לכם את המתח: לאחר פינוי האורחים היהודיים מהמלון, מסר נדיף לזאב ספיר, שהכל עניין של זמן עד שירגע. אבל שבועיים לאחר מכן עדיין ב1947, כשמשלחת של נכבדים (או שלא) ערבים הגיעה למקום, לאחר פגישה של נדיף איתם, הוא מסר לזאב ספיר ולמלצר היהודי, בשעת ערב מאוחרת, לברוח מייד מהמלון. השניים ברחו להתחבא במערות שמעל חמת גדר מכיוון שלא הייתה תחבורה בלילה. בלילה הם ראו את אותה המשלחת עוברת חדר חדר עם פנסים לטובת חיפושים..
בבוקר, השאיל נדיף את רכבו לשניים, ספיר לבש את התרבוש של נדיף והשכיב את המלצר על רצפת האוטו כדי לעבור את המחסומים לטבריה.
המצב באיזור הלך והדרדר ולאחר פלישת הצבא הסורי הסדיר עד דגניה (הטנק וכו) נאלץ זאב רק לחלום על מלונו. אבל כמה חודשים לאחר מכן, בהסכמי שביתת הנשק, כשהצבא הסורי נסוג והוחלט שאל חמה הוא שטח מפורז, חתמו הסורים גם על הסכם שהמלון ימשיך לעבוד, ו10 אזרחים יהודים יוכלו להמשיך לעבוד בו.
בפועל, המחלוקות על מהות השטחים המפורזים מול הסורים (מה מותר שם, למי מותר להכנס וכו) הביאו לכך שספיר לא חזר למלון למעט ביקורים בודדים.
ב1951, בתקרית אל חמה בה רצחו הסורים 7 חיילים ישראלים שהיו במשימת פטרול בסמוך, הגיע לסיומו "השטח המפורז" והסורים הפכו לבעלי הבית "בכח". המלון המשיך לפעול ולארח נכבדים סורים, אך ספיר כבר לא יכל לקחת חלק.
ב67 כשכוחותינו שחררו את האיזור, מצאו את השולחנות במלון ערוכים ואת המיטות מוצעות. ורק שני אנשים. אשתו ובנו של נדיף ביה (שכבר נפטר ונקבר בחמת גדר). בעזרת ספיר, הועברו לבקשתם דרך קונייטרה חזרה לסוריה.
בעיות בירוקרטיות מול רשויות המדינה והמסמכים שהיו בידי ספיר הפקיעו ממנו את השטח. לימים בשנות ה70 הפך המקום עד היום למוצב צבאי לאור קרבתו לגבול , כשכל המילואימניקים יודעים לספר על הרגעים המשמחים לאחר השמירות כשבילו במעיינות החמים הסמוכים...
חמת גדר, סיפורו של מלון "מרפא"...
עד כאן להערב! אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה:)