"נזכרתי" סיפור מרגש על סבתא אילנה, שנזכרה אחרי 70 שנה

פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
נזכרתי!. נזכרתי

שלום חברים, כמו שאתם מבינים, הימים האלו מפעילים אצלי את שריר הרגש הלאומי והמשפחתי ביחד, והפינות שבין יום השואה ליום העצמאות, מקבלות קצת גוון אחר.

סיפור אמיתי על סבתא אילנה.ילדה בת 80 שנזכרה.
והיא ילדה. בת 15. משפחה גדולה. וכולם מופרדים. ומחנות. ורעב ואימה ורוע. כמה רוע.

ודווקא כשנגמרה המלחמה. כשהם כבר הלכו וברחו. וכבר לא יכלו לקחת ממנה כלום. דווקא אז זה קרה. הם לקחו לה את הזיכרון. של בית אבא. את הפנים שלו. ושל אחיה.

ילדה. נערה. אישה. אמא וסבתא, שעדיין לא זוכרת. איך אבא היה נראה. וכך שנים. חלל אפל. חור שחור.

ובערב שבת אחד. כשאנחנו אוכלים אצלה. ומתעקשים על מנגינות שירי השבת החדשות. של הישיבות. לא אלו של "הזקנים". החלטנו רגע להקשיב. לתת מקום לישן.

ומתחילים. במנגינה של הזקנים. שסבתא מכירה. יה ריבון עולם ועולמיא, ועולמיא. אנת הוא מלכא מלך מלכיא.

ופתאום. ילדה בת 15. שהיא כבר סבתא בת 80. בוכה באמצע סעודת ערב שבת. תוך כדי שירה. שיר של בית אבא. ואומרת לנו: נזכרתי. עכשיו נזכרתי.

ואנחנו. יחד איתה. ניצחנו עוד קצת.
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה.
בתמונה, סבתא אילנה, צפירה, יום השואה תש"פ