פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
הזורעים ברינה, רימונים יקצורו
מכירים את הסיטואציה הזו שבה אתם עושים קצת עבודות בגינה, ופתאום מגלים כד חלב מלא רימונים חיים? לא מכירים? אז בואו תשמעו הערב על סיפור הסליק במושב הזורעים
הימים היו ימי הקיץ החמים של שלהי שנות ה70, ורפי אדלשטיין הצעיר, בן מושב הזורעים, העביר את השעות החמות, ביושבו במזכירות המושב, שם עבד כמחליף של חלק מהעובדים שיצאו לחופשות קצרות לרגל הקיץ.
הכל התנהל על מי מנוחות, עד שטרקטוריסט צעיר בשם יוסי אסולין שעבד בשדות המושב טרם גיוסו לצבא, עם מחרשה עמוקה, פרץ למשרד בקריאות: רימונים! חיים! כד חלב!. רפי יצא, ואכן בסמוך למחרשה, התגלה כד חלב ישן ממתכת, מלא ברימונים חיים מימי המנדט הבריטי. כמובן שחבלן הוזעק למקום, אבל הסיפור המעניין הוא איך הם הגיעו לשם?
אץ רץ רפי לאביו, שהיה מזכיר המושב וממקימיו, לברר אם ידוע לו. האב שהתעורר משנתו, היה פחות מופתע מהשניים הקודמים. "או! מצאתם את הכד השני?". רק רגע, יש גם כד ראשון? "היה בהחלט כד ראשון, רק שאותו מצאנו כבר אז". מה זה "אז"?
המושב הוקם בסוף שנות ה30 כישוב חומה ומגדל. כיתר הישובים בארץ, נזקקו אנשיו להחזיק בנשק לטובת הגנת המקום, כי על הבריטים לא ניתן היה לסמוך. באחד הימים, הגיע מודיע לכפר, והורה לכולם להחביא את הנשקים, מכיוון שהבריטים מחפשים תחמושת "בלתי חוקית" בישובים. בני המושב הסליקו את הרימונים שהיו בידיהם בתוך כדי חלב.
הם ספרו צעדים מכיוון אחד ממבני המקום, ושם הטמינו כד ראשון. עשו אותו דבר לכיוון אחר, והטמינו את הכד השני. החיפוש הבריטי עבר בשלום, רק שהייתה בעיה אחרת. היה צריך למצוא איפה הכדים הוחבאו בלב האדמה. החבר'ה, הגיעו למבנה, ספרו צעדים, ומצאו כד ראשון. חזרו למבנה, ספרו צעדים, ופה כבר לא מצאו את הכד השני. כמה לא מצאו? במשך 40 שנה, שכב הכד מתחת לאדמת המושב. עד שנחשף בסוף שנות ה70...
וכך הגיעה דרישת שלום הסטורית, מימים בהם שלט פה שלטון זר, והמקום היה הרבה יותר מאוים, שנחשפה דווקא בעבודות פיתוח ופריחה, תחת שלטון ישראל...
עד כאן להערב:) אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה