סיפורו של קו הטיסות תל אביב-סדום, ושל רצח חמשת המגינים

פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
קו תחבורה אווירי בין סדום לתל אביב וחמישה שנפלו והקימו
שלום לכולם! אז מטוסים בשמי ישראל בשבועות האחרונים הם מחזה נדיר (ישובי עוטף נתב"ג יודו שזה נכון, ויודו על המציאות;) אבל אני רוצה לגעת בתקופה אחרת בה מטוסים, לפחות ישראליים היו גם מחזה נדיר בשמי ישראל, ובאירוע לא כ"כ מוכר: רצח חמשת הנוסעים בהתרסקות המטוס בטיסת סדום - תל אביב

רק רגע, רצח או התרסקות מטוס? מיד נגיע לזה...במהלך סוף השבוע של ח-י' בתמוז תש"ח 15-17 ביולי 1948, הופצצה תל אביב וערים נוספות בארץ על ידי מטוסים מצריים במסגרת קרבות מלחמת העעצמאות. ההפצצה לא הייתה רציפה, ונערכה כל פעם בנפרד, על ידי מספר מטוסים שהגיחו אחת ליום בערך בשמי תל אביב, הרגו בתושביה, הרסו בניינים ועוד נזקים ברכוש. כוחות הקרקע של צה"ל הצעיר, הגיבו ב"אש אנטי-אווירית" כפי שנכתב בעיתונות אותם הימים.

במקביל, וללא קשר ישיר, יצא מטוס מדרום ים המלח מהמפעל בסדום כשעליו בעיקר חברי פלמ"ח ששהו בקיבוץ בית הערבה עד פינויו זמן קצר לפני כן, ועברו למפעלי סדום כדי להיות כח מתגבר שם. המטוס עשה דרכו לתל אביב כקו התחבורה הרלוונטי באותם ימים. החברים עלו על המטוס ולפני הגיעם לשדה דב, קיבלו את הבשורה שהשדה ממש ברגעים אלו מופצץ.

הם נאלצו לבצע נחיתת חירום באיזור חולות פלמחים לא רחוק מנבי רובין. הנחיתה עברה בהצלחה, והחברה החליטו להתפצל לשני כוחות קטנים, אחד שנשאר במקום, וכח שיצא להזעיק עזרה. הכח שיצא להזעיק עזרה הגיע ליעדו, אך הכח שנשאר שכלל את חנה אברך, מרדכי גליקסון, אמנון ואנטיק, פסח אוקאריניץ וטייס נוצרי אמריקאי מתנדב בשם דיוויד ספנסר מצא את עצמו נאבק בפורעים ערבים שהגיעו אל שרידי המטוס, ככה"נ מהכפר הערבי הסמוך נבי רובין (הכפר לא קיים היום) רצחו את הנותרים בשטח והתעללו בגופות. החמישה נקברו בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב

במכתבים שנמצאו לאחר מכן, רואים את ההתלבטות של מרדכי גליקסון, כיצד לספר לחנה אברך על נופלו של חברה יהודהל'ה בקרבות בגליל לאחר שקיבל בעצמו את ההודעה. אני מצרף לפה דווקא מכתב שכתבה חנה למשפחתה, אחרי שקיבלה את הבשורה. החמישה שנפלו בדרך קשה, היו בדרכם לחדש כוחות בבתיהם לקראת חזרה נוספת לקו החזית. באדמת החולות שספגה את דמם, קמו מספר ישובים יהודיים, כמו אומרים להם, באדמת המוות, נצמיח חיים.

עד כאן להערב, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה

קטע המכתב לקוח מתוך אתר יזכור