סיפורן של אדמות החורן - תפארת בנימין

פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
חלום ציוני-אמריקאי-קנדי באדמות ארץ ישראל שבסוריה

שלום לכולם! סוריה! כן כן סוריה. בטח אחרי שאתם רואים את המיל הזו בתחילת הפינה, אתם מתכוננים לפינה על תקיפה בסוריה (אתמול, על פי פרסומים זרים), או מלחמת יום הכיפורים. אבל לא הפעם...הפעם אני דווקא רוצה לכתוב, על אדמות הברון רוטשילד, אלפי דונמים שנמצאים ממש מעבר לגבול. מושבות החורן - חלק א'

כשאתאר לכם את הקשרו של הברון רוטשילד והנטיעות של "מאות עצי תות לטובת תעשיית המשי, אלפי גפנים לטובת תעשיית היין" בוודאי אלו מכם שמכירים קצת את הסטוריית מושבות העליה הראשונה, יחשבו על ראש פינה. אבל הנטיעות האלו ניטעו בסוריה.

הכל התחיל בחלום ציוני עתיק להתיישב באדמות עבר הירדן המזרחי בכלל ובאדמות הגולן בפרט. אמנם מתיישבי בני יהודה כבר עלו לקרקע בגולן הקרוב, אבל לחלום ולכמיהה אין גבולות. וכך, אגודה שריכזה מאות יהודים מאמריקה רבתי (שיקגו, מונטריאול (מתנצל מראש מהקנדים, אמרתי רבתי)) החליטה לרכוש קרקע להתיישבות במרחבי הארץ.

בתיווך וסיוע הברון, הוחלט לרכוש עשרות אלפי דונמים בשטח כפר שנקרא "סאחם א' ג'ולן, בחורן הסורי. בשטח הוקמה חצר (בסגנון החצרות של פעם), נשתלו אלפי עצים, והחלו לחרוש את הקרקע לגידול דגנים. העתיד היה ורוד. אל המתיישבים הצטרפו בני אגודות מרומניה ובולגריה. כאות הערכה לברון, הוחלט לקרוא למושבה על שמו "תפארת בנימין".

בעיתונות התקופה פורסמו קריאותיו של אדם רוזנברג, מנהיג האגודה ""הנה תקווה טובה נשקפת לנו למצוא ברכה במעשה ידינו ולהניח אבן לכל המושבות אשר תיווסדנה בסיבתנו ברבות הימים". הצפי היה להקמת מספר מושבות עם כאלף מתיישבים, בסמוך למסילת הרכבת החיג'אזית, שתעלה את ערך הקרקע. והעתיד הציוני בסוריה - בנחלת שניים וחצי השבטים, היה נראה מבטיח.

מבטיח עד שהגיע מושל דמשק. שהזכיר סעיף מסויים בחוזה-קושאן שעליו הוא חתם, שמתיר למתיישבים להגיע לעבוד במקום, אך לא להקים בו התיישבויות, ובגין סיבה זו, הוביל לכך שהמתיישבים נאלצו לעזוב את המושבה ההולכת ופורחת, ולהותיר את אדמותיהם מאחורה.

אבל לא כאן נגמר הסיפור. ישוב נוסף הוקם בסמוך. "חוות ג'ילין". מה עלה בגורלו? מי היה המתיישב היהודי האמיץ האחרון בשטח? שימו לב, כל זאת תדעו ביום ראשון (כי מחר זו הפינה של יום שישי:)..בינתיים הישארו במתח...

עד כאן להיום! אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה

בתמונה תיאור המושבה, מתוך עיתון המליץ, באדיבות ארכיון עיתונות יהודית הסטורית