סיפורן של נמלה אורגת וגבנונית האשל

פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן

כשהחיים בטבע (טל) דבש

שלום לכולם! והיום אנחנו בפינה על אחת מהתופעות המדהימות (אתם כבר מבינים שאני בחור מתפעל;) בטבע הישראלי: הנמלה האורגת והסמביוזה עם שכנותיה

את התופעה הזו בארץ תוכלו לראות באיזור נאות המדבר שליד ים המלח (עין גדי - נחל דוד, ערוגות, עיינות צוקים ושות') על עצי האשל הפזורים בשטח.

את שמה קיבלה הנמלה לאור "עבודתה" ותכונותיה המיוחדות. לזחלים שלה, יש בלוטה שמפרישה קורי משי קטנים. הקורים שאמורים לשמש את הזחל בהתגלמותו מקבלים תפקיד נוסף לשימוש עבור כל המשפוחה. הנמלה הבוגרת לוחצת על הבלוטה של הזחל וגורמת לו להוציא את הקור. מכאן היא מתחילה בתהליך סחיבה שלו ממקום למקום כדי ליצור לעצמה בית מרופד.

בשגרת הקיץ האיזורית, היא בונה את הבתים למרגלות העצים במקומות מוגנים. אבל תראו מה זה. כשמגיע החורף והצפי לשטפונות באיזור, הנמלה מעבירה את הבית שלה למעלה לעץ כדי שהוא לא יסחף איתה ביחד. אבל הסיפור המגניב לא מסתיים פה.
בסמוך לנמלה, מתגוררות גם חרקים נוספים שנהנים ממעשיה. הבולט שבהם הוא/היא (סליחה המורה ללשון שלא הקשבתי) ציקדה (סוג של פשפשאי) בשם גבנונית האשל שנהנת גם היא מחסותו (אש"ל ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לינה).

לגבנונית (איזה שם חמוד;) יש חדק קטן אותו היא מחדירה לענפי העץ ויונקת משם את נוזליו. לאחר מכן, היא מפרישה מגופה נוזל מתקתק שנקרא "טל דבש". וחוזרים לנמלה. היא אוכלת כל מיני דברים, אבל אחד מהמזונות העיקריים שלה על האשל הוא אותו טל דבש. בתמורה, לוקחת הנמלה את הזחל ממקודם, ואורגת לכנימה בית שיגן גם עליה מהשמש וגם מטורפים אפשריים..

וזו רבותיי, סמביוזה (יחסי גומלין) לתפארת! עד כאן להיום:) אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה