פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
טורקי בניחוח פחם
שלום לכולם! אצל כל אחד מאיתנו היום מתנהל בצורה אחרת, אבל אצל רובינו יש אחת מנקודות הברזל במהלך היום היא כוס הקפה...תהיתם לעצמיכם איך ומתי הגיע הקפה לארץ ישראל?
אז היום הוא כבר מובן מאליו פה בארץ, אבל תדעו שפעם הוא בכלל לא היה חלק מהתפריט...מתי הוא כן הגיע? כשהעותמאנים הגיעו. אחרי הכיבושים המפוארים של הסולטן סולימאן והשלטת התרבות העותמאנית, התחילו להגיע מאיסטנבול גם פולי הקפה.
הכל התחיל עם חבורות חבורות שישבו לשתות אותו, והתפתח לבתי קפה שמגישים לצד הנרגילה, גם את המשקה השחור (ולא עלינו, כמובן שלא נס קפה). לנשים באותו זמן היה אסור להיכנס לבתי הקפה. נערים צעירים היו עוברים בין הנוכחים עם הכוסות שנקראו "פינכאן" (ושונו לפינג'אן - שם שאנחנו היהודים בכלל אימצנו בהמשך לסיר החימום של הקפה).
אנשי הדת המוסלמים ניסו באותה עת לבלום את הקפה, ואסרו עליו כמו אלכוהול. הבעיה הייתה בעיקר ישיבת הבטלה סביבו והחשש שאנשים ידלגו על התפילות בגלל, חשש שהיה מוצדק.
אבל קפה חזק, חזק גם מהגזירות, ושתייתו השתרשה פה. נוסע (תייר שכתב את רישומיו) שהסתובב באימפריה העותמאנית במאה ה-17 מתאר: "יש להם משקה ושמו קפה. שחור כמו פיח ולו ניחוח חזק. כותשים אותו לאבקה ומוסיפים לו מים ולוגמים אותו לוהט ככל האפשר. הם שותים אותו בבתי הקפה שלהם שדומים לבתי המרזח שלנו. המשקה הזה מחדד את המח. מחזק את הלב ומסייע לעיכול"
אז יאללה, לרוויה (ואל תגזימו:). אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה