עבור אלו שמסתובבים ביננו וזוכרים כל יום ויום
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וכך הוא היה עומד בתפילת יום הכיפורים, עטוף בטלית, המחשבות נסתרות מעיני המתפללים האחרים, והיו עולים לפניו ובאים: שמות ופנים. יוסף, ויואב, ויוני ועוד ועוד. ועד שזה הולך, זה בא, ונפשו זוכרת, והצלקת זוכרת.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן, וחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן
זוכרת את שופר האזעקה שצילצל מאוחר מידי, כשהמטוסים כבר המטירו את אישם, וזוכר הוא את דממת ההלם ואלם שהשתררה אחרי, וזוכר כמה הגוף רעד, וחבריו, לפני שהספיק להבין מה קורה, עולים כמלאכים בסערת אש, שעה אחרי שעה, חבר אחרי חבר, וכאלו שלא הספיק להכיר
והדמעות שלו מתערבבות בזיעה. פוסט טראומה קרא לזה המטפל. כשהוא כבר הסכים ללכת אליו ולהוריד את כל המחיצות שמנעו ממנו . אבל הוא עצמו לא הבין במושגים של פסיכולוגים. הוא קורא לזה "הצלקת".
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיוֹתֶךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
והיה שואל עצמו שנה אחרי שנה, ויום אחרי יום למה היה גזר דינו שונה מזה של חבריו?שזכה הוא להישאר ולעמוד פה, והם לא זכו. והוא זוכר איך הוא עמד בשבעה של איתן, ולא הצליח להסתכל לנאווה אשתו בעיניים, והיא רק ביקשה "תספר לי על השעות האחרונות שלו", והוא גיבב מילים
למשפטים, ומילמל כל הזמן אני מצטער אני מצטער לפני שהוא ברח משם
וכשנולד לו אבשלום, הוא התלבט אם להתקשר להורים של אבשה להזמין גם אותם, אבל זה היה מעל לכוחותיו, רק הוא חייך והסתכל למעלה ואמר, אבשה, אני זוכר, זוכר כל יום ויום.
ובתפילת יזכור, כשכולם יוצאים הוא נשאר. אבא ואמא שלו מאריכים ימים, אבל הוא מרגיש שהוא צריך להזכיר כל שם ושם, ולהגיד להם שהוא זוכר כל יום
והתפילה נגמרת. והטלית יורדת מהראש. ויום כיפור עובר, והעיסוק הקבוע במלחמה, הכתבות בעיתונים, חולפות אחרי כמה ימים, והעולם הרגיל חוזר, ורק הוא זוכר וזוכר, בשקט, בלב, בצלקת. עד יום כיפור הבא
47_שנים למלחמת יום הכיפורים. נכתב עבור כל הגיבורים שמהלכים ביננו ונושאים בגופם יום יום את כאבי המלחמה
ולנו יש משימת קודש ,להוריד מהם קצת את עול המשא, להתעניין, לשאול, להקשיב, לשמוע את הסיפורים, להזכיר את הנופלים והחברים, ולהכיר טובה, לאלו שנשארו איתנו בגופם, ואת נפשם העדינה השאירו שם..זו משימתנו
שבת שלום🙏
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה