עמנואל רינגלבלום וסיפורו של ארכיון עונג שבת בשואה

פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
זכרונות, טמונים בכדי חלב

שלום לכולם! המילה "ארכיוניאי" או איש ארכיון, מתויגת אצל הרבה מאיתנו עם מקצוע מיושן, בחדרים חשוכים ומושקטים מלאים בדפים מצהיבים. א. זה לא בהכרח נכון:) ב. אני רוצה לדבר רגע על ארכיונאים-לוחמים. אנשים שבזמן שהאדמה רעדה תחתיהם הבינו שהם בשעה הסטורית ולפעילות התיעוד שלהם יש חשיבות גדולה לעם היהודי: ארכיון עונג שבת ועמנואל רינגלבלום

עמנואל היה הסטוריון ופעיל יהודי בורשה-פולין וראה את רוחות המלחמה הנאציות מנשבות ועוטפות את עירו ואת הגטו היהודי ההולך ומהווה. הוא הבין שיש לתעד את כל מה שקורה, תחילה עבור דור העתיד.

הוא גייס עשרות מתנדבים שיאספו מסמכים, עיתונים, עדויות ועוד. ככל שהזמן עבר הארכיון פעל ביתר מחתרתיות, ולאור כינוס חבריו בשבתות, הם קראו לו בשם קוד עונג שבת

כשהאקציות בגטו התחילו והשמועות על הרצח ההמוני והשיטתי ברחבי פולין ואירופה הגיעו לאוזניהם, הם הבינו שמטרת פעולתם היא לא רק לעתיד אלא לפרסם ככל הניתן לעולם את המתרחש במטרה לעורר אותו לפעולה נגד הנאצים.

כאשר חברי ארכיון רבים נלקחו למחנות, העבודה הפכה ל"איש איש ומה שיצליח" והחומרים ובהם יומנים אישיים, תעודות, ציורים ועוד הוטמנו בכדי חלב מתחת לרצפות בתים, למען הדורות הבאים.

רינגלבלום הוברח מהגטו יחד עם אשתו ויהודים נוספים, אך בסופו של דבר, נתפסו והוצאו להורג בורשה.
באחד מהיומנים שנמצאו בארכיון, כתב הלל זיידמן: "אם יתרחש נס, ואזכה לעלות לארץ ישראל, אקח מכאן לבנה, ואניח אותה בכותל המערבי ויהודים מכל העולם ישפכו את דמעותיהם על אבן זו"

לאחר השואה, נמצאו שני חלקים מתוך 3 חלקים שידוע שהוחבאו, והשלישי כנראה עוד שוכן מתחת לאדמת ורשה הספוגה בדם יהודים.
ואנחנו ממשיכים את צוואתו של רינגלבלום: לחשוף את זוועות הנאצים לעולם, כדי לוודא שלעולם דבר כזה לא יוכל לחזור על עצמו...סיפורם של ארכיונאים לוחמים למען האמת..

עד כאן להיום, אביתר ליכטמןמורהדרך ומרצה