פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
בחשאי ספינה גוששת, בתקווה שם לב הולם. הוי, שימעי, אדמת מורשת, שב אליך, בן חולם!
כמעט שבת שלום לכולם, על הבן החולם שעליו אכתוב היום, כנראה חלקכם שמעתם דווקא לאור ספינה שקרויה על שמו שבתאי לוזינסקי (שנפטר השבוע לפני 74 שנים), עליה כתבתי בעבר. הפעם אספר דווקא את סיפורו. עוד דמות ציונית שרבים מאיתנו טרם הכירו..
הילד שבתאי, נולד בבלארוס (שאז הייתה רוסיה) תוך שהוא סופג ערכי אמונה, וציונות מבני משפחתו. עוד בקור העז של רוסיה, התחמם ליבו ממחשבות על עליה לארץ.
שבתאי לא רצה להיות "עוד עולה". הוא הקים סביבו קבוצה של כמהים לציון, כשהדגש מבחינתם הוא לימוד עבודת האדמה. כדי שכשיבואו לארץ כבר יוכלו לחונן את עפרה, ולהיות עזר למדינה העברית שעוד בוא תבוא.
החלומות האלו בדיוק, הניעו אותו ואת רעייתו אידה, לעלות עם בנם לארץ, להקים קבוצת עבודה, ולהיות מסוללי הדרך ובוניה של חברת "סולל בונה" - חברת הבניה הלאומית.
ב"מרד הערבי הגדול" (פרעות תרצו-תרצט) הכריזה ההנהגה של ערביי הארץ (בין שאר החלטותיה) על הקפאת שיתוף הפעולה עם הבריטים בבניין הארץ הפיזי, ענף בו עבדו בעיקר ערבים. חלום בניין הארץ של שבתאי, נכנס להילוך נוסף:הוא מונה מטעם הישוב על הקמת מפעלי ייצור לחומרי בניה, ו"כיבוש" עבודת הבניין.
שבתאי לא עצר שם. את מותו הוא מצא דווקא באיטליה. כיצד הגיע הציוני האדוק לאיטליה אתם שואלים? שבתאי שראה את אחיו פליטי השואה מסתובבים על אדמתה הבוערת של אירופה, מחפשים אם וארץ, הצטרף כמוביל למפעל ההעפלה ההמוני שיצא משם.
באחת משליחיותיו בין מחנות העקורים, הוא נספה בתאונת דרכים. ארונו הועבר לארץ בהמשך לישוב עטרות בו הוא התגורר.
עטרות הספיקה ליפול במלחמת העצמאות, לחזור לשטחנו בששת הימים, אך העיקר הוא שחלומו על בניין הארץ ועליית עם ישראל בהמוניו, התגשם גם התגשם.
אין סמלי מזה שאוניית מעפילים קיבלה את שמו, ובאותו אירוע העפלה, הופגנה סולידריות מדהימה בין אנשי קיבוץ ניצנים שקלטו אותה בחופם, ואף חלקם היו מוכנים ללכת לשבי הבריטי, כדי לא להסגיר מי מעפיל ומי לא. המשך אותה הרעות והסולידריות שאפיינה את שבתאי לוזינסקי. אבן מאבני בניין הארץ.
בחשאי עולים אחי, על אדמת מורשת ובאוזנם היא סוד לוחשת; כה לחי! כה לחי!
שבת שלום, אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה
מוזמנים להעביר הלאה.
מילות השיר המצורף: יצחק שנהרהתמונה: מתוך ויקיפדיה