שחרור בית לחם וחברון - מלחמת ששת הימים

פינה יומית בארץ ישראל/אביתר ליכטמן
לבד בבית לחם וחברון
שלום לכולם! ואנחנו ממשיכים עוד קצת עם סיפורי ששת הימים, והפעם על הסיפור המפתיע של שחרור בית לחם וחברון

הייתה זו חטיבת ירושלים, שלאחר תפקידה בשחרור העיר, פנתה דרומה, בדהרה אל הרי יהודה לכיוון כללי באר שבע לשחררם מידי הירדנים. הרב גורן שהרגיש שתפקידו בכותל ובהר הבית מוצה לעת עתה, החל עושה את דרכו לכיוון בית לחם. הוא חיפש במקום זמן ארוך את קבר רחל (על אף שהוא היהודי היחיד שביקר שם בזמן 19 השנים, על כך כתבתי בעבר) מכיוון שנעשו שם שינויים בבניה החיצונית שהוא לא זיהה. ואז הוא מצא, והוא יחד עם עוד 3 חיילים שליוו אותו בג'יפ שיחררו לבדם את הקבר. הוא הוציא פלייר מהג'יפ ("מכונה" כפי שקרא לג'יפ;) ובמשך כשעה וחצי עבד על פריצת השער, ודלת פנימית נוספת.

ואז כשנכנס התרגשותו הייתה רבה. הוא החל להקריא בקול את פסוקי הנחמה: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם. רחל בנייך שבו לגבולם!" (השינוי בפסוקים נעשה במקור). הרב גורן שפגש את הקבר בשממתו, והתפלל שם כ17 שנה לפני כן, סגר מעגל.

אך משם הוא המשיך בדרכו הלאה לשאר המקומות הקדושים, מכיוון שראה עצמו מכורח תפקידו כרב הצבאי הראשי, כשליח צה"ל (קרבי, ולא רק רוחני) לשחרורם. הוא המשיך באותו לילה לגוש עציון, עודכן שתמונתו מתנוססת במטה הלגיון הירדני ששכן במקום, ולאחר שינה קלה, התעורר לפנות בוקר והחל לטעת בלוחמים דברי חיזוק. השיירה הענקית החלה לצאת.

הרב שהיה בטוח שמערת המכפלה היא התכלית, הבין שהמח"ט אמיתי מתכנן רק לעבור בחברון בדרכו לדהריה. הוצע לו לחבור אל גדוד 68 של החטיבה שאמור לשהות בחברון לאחר כיבושה. הרב גורן נצמד לכח המיועד, והחל את דרכו חברונה. בשלב מסוים, הוא קלט שהוא לא רואה את מפקדי הכח, והיה בטוח כי פספס אותם והם מקדימה. הוא לא התבלבל;) הפעיל סירנה, ועקף את כל שיירת הרכבים הצבאיים. רק כשהגיע לחברון וגילה שהוא לבד שם עם הג'יפ שלו, הבין שהוא עקף אותם.

הוא העלה על רכבו נער חברוני שהראה להם את הדרך למערה, והרב התרגש לסגור מעגל נוסף. בירח הדבש שלו ושל הרבנית צפיה, הוא התפלל במקום, ולפי תיאורו כמעט נהרג שם. המדרגה השביעית המקוללת שבמשך דורות יהודים לא יכלו לעבור אותה, הייתה עכשיו רק עוד שלב בדרך אל המערה. גם כאן לקח זמן רב עד שהצליחו לפרוץ פנימה. קומנדקר של החט' הירושלמית שהגיע למקום עם דגל שיועד למבנה המשטרה בחברון, קיבל הוראה מהרב גורן להציבו על המערה.

הרב גורן כמובן תקע בשופר, כשספר התורה לחיכו, ערך אזכרה לנופלי הקרבות, והכריז ששנים רבות קול השופר לא נשמע בתוך המערה. "הרגשתי את השכינה שורה במקום" כפי שתיאר. חברון שיהודיה האחרונים עזבו בפרעות תרפ"ט, שבה אל בניה. שבו בנים אל אבות ואבות אל בנים.
עד כאן להיום, ומחר בפינה, מעיין מקסים לימים החמים שעוד יבואו עלינו:)
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה