שוב לי הביא הרוח, שיר אגדה נושן, על בחורים שבאו כרוח, בין אש ובין עשן
את המילים האלו בשיר "אגדת הל"ה" כתב יורם טהרלב, על אירוע שקרה ממש היום, לפני 74 שנים. סיפור שהוא כמעט אגדה על 38 בחורים שיצאו בין הרים וואדיות בלילה חורפי, בדרכם לתת כתף ויד לוחמת לאחיהם הנצורים בגוש עציון.
38 אתם שואלים את עצמכם? הרי לנופלי "מחלקת ההר" שנפלו באותו לילה קוראים "מחלקת הל"ה - ה35"?! אז זה הסיפור: בליל ד' בשבט, התכוננו 40 לוחמים ליציאה לקרב מכיוון ירושלים, אך דני מס המפקד, גילה שלשניים מהם אין נשק אישי (בכל זאת 1948...) ופקד עליהם לחזור לאחור. המחלקה יצאה עם 38 לוחמים. היציאה התעכבה וכך גם הדרך בשטח.
במהלך הלילה, בעודם מנווטים את דרכם, נשמעו יריות באיזור ועלה חשש כי הכח נחשף, על כן הוחלט לסגת לאחור ולדחות את התכנית ללילה הבא.
בין הרי חברון, לא נדם עוד, צעדם עוד, אל ליל קרב אחרון
בליל ה' בשבט, אחרי התלבטויות גדולות לגבי תוואי הדרך, יצאו 38 הלוחמים מהמושבה הרטוב הסמוכה לבית שמש של היום, בדרכם לעבר הגוש. לא רק הכנופיות הערביות עמדו בדרכם. גם את המשטרה הבריטית הסמוכה היה צריך לעקוף בלי להיחשף.
במהלך הדרך, נקע אחד מהלוחמים את רגלו והתעקש להמשיך בכל זאת בדרך. אך כשהבינו שהליכתו מעכבת את כל החבורה שעשרות קילומטרים עוד היו לפניה כאשר הם עמוסים בציוד, החליט דני מס להחזירו לאחור יחד עם שני לוחמים מלווים, כאשר החשש העיקרי היה לשלומם של ה3 הללו. אף אחד לא חשב מה עשוי לקרות ליתר הכח...
קני הרובים בערו, שם בין הרי חברון, אך עת האיר השחר נותר עוד, נער אחד אחרון
הכח שמנה כעת 35 לוחמים -ל"ה - עשה את דרכו דרך הואדיות לעבר הגוש הנצור. ההליכה בלילה התעכבה וכאשר התקרבו הלוחמים לקראת עלות השחר לכיוון הכפר צוריף, נתקלו ככה"נ ברועה צאן זקן, או בנשים מהכפר הסמוך ולאחר התלבטות החליטו לחוס עליו ולמהשיך בדרכם.
לא עבר זמן רב, וכוחות ערביים ששהו בסמוך לכפר הוזעקו. תוך כמה שעות, מצאו עצמם אנשי המחלקה מוקפים בכ2000 ערבים מכל עבריהם.
אבן אחז הנער, באגרופו פלדה, אבן אחת ידה עוד בטרם, תמה האגדה
הלוחמים עשו הכל כדי להשיב אש ולא להכנע. הם השתמשו בכל כלי הנשק שהיו ברשותם, ועל פי עדויות שנאספו בשנים שלאחר מכן, גם בקרב הכפרים וגם בקרב אנשי משטרה בריטית אשר הגיעו בהמשך, נהרגו הלוחמים בזה אחר זה , כאשר לאחר שאזלה התחמושת, נפל האחרון שבמחלקה עם אבן באגרופו הקמוץ, רק לא להיכנע.
לאחר מספר ימים נאספו גוויות החללים, ונקברו בבית הקברות של כפר עציון. הלוחמים שעשו את דרכם לעבר גוש עציון, אכן הגיעו אליו בדרכם ה(כמעט) אחרונה. כשנה לאחר מכן, אחרי נפילת הגוש, הצליח הרב גורן באישור הירדנים, להביאם לקבורת עולם בבית העלמין בהר הרצל.
35 לוחמים על הצלת גוש עציון. הלוחמים נפלו וגם הגוש נפל בהמשך. אך כמו שגוש עציון קם אחרי מלחמת ששת הימים ומאז הוא פורח ומתפתח, כך גם רוחם שגם ברגעיהם האחרונים לא עזבה אותם, נשארה איתנו, קמה ופורחת, וסיפורים ימשיך להיות מסופר על ידינו...
להצטרפות לפינה היומית בנושאי הכרת הארץ, דמויות מופת מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINA